יום שישי, 29 בדצמבר 2017

"גם למראה נושן יש רגע של הולדת"

אלתרמן אמר, ואני נאלצת להסכים, לגביי ירושלים (ובכלל, בתכל"ס).
יש משהו דיי מכשף בעיר הזו, המגוון, הצבעוניות והקונפליקט שבכל מקום פשוט מעוררים בי תחושת שייכות מוגזמת לעם הישראלי, וכמובן היהודי.

פעם הצחיק אותי שחניכים (חיילים) שלי, איך שהגיעו לירושלים בקורס (מדובר בנוער מחו"ל) - מיד כולם "מתחזקים" - עם כיפה על הראש, קמים לשחרית וכו',
והיום, אני לגמריי מרגישה את הקסם של העיר בקטע הזה, ואני ישראלית מבטן ולידה, אז בכלל, בתור יהודי מהגולה, כנראה שזה עוצמתי עוד יותר.
 

יצא שזכיתי לסגור שבת בירושלים, וזה מרגיש יותר כמו פריוולגיה מאשר קאדר, במיוחד אחרי שהספקתי להיפגש עם חברה טובה שגרה בעיר הבוקר.

אני רוצה להתחיל לתכנן את החיים אחרי השיחרור, כדי שאדע בדיוק מה לעשות ולא אתקע באוויר, זה זמן יקר שצריך להיות מנוצל - לחופש, ולעשייה לשיפור עצמי, אז הגיע הזמן לחשוב על זה, חצי שנה נראה כמו המון זמן, אבל יש דברים שאצטרך לבדוק כבר עכשיו. זה מרגש אותי, האמת :)

אני קצת מפתיעה את עצמי נקודת המבט החיובית שלי על העולם, אני לא יודעת אם פתאום שמתי לב לשינוי, או שזה חדש, אבל ככה או ככה, מקווה שישאר.


שבת שלום.

יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

על שביזות יום א' וחיות אחרות

אתמול, אחרי יותר משנה בצבא, נפלה עליי שביזות מטורפת, באמת. בחיים לא חוויתי כזו מועקה מעצם הידיעה שמחר אני חוזרת לצבא, וזה לא שאני סובלת מהתפקיד שלי, אני באמת נהנת, מרגישה משמעותית ועושה דברים חשובים, אבל רק העובדה שהיום אני יוצאת מהבית לשבועיים, דיי היה בה כדי לגרום לי לייבב עם הפוך מעל הראש. (פרופורציות בריאות, כבר אמרתי?).

מעניין אם זה פשוט משהו תרבותי, כל עניין הכמה עוד ועד מתי, שגורם לי להיחנק אחרי הרבה זמן בבסיס, או שאולי אני באמת לא קשובה לעצמי מספיק כדי לשים את האצבע על הגורם האמיתי לסטרס.
כל מה שאני יודעת זה שעם כל התלונות וכו', עדיין אסירת תודה שאת השירות שלי אני מעבירה בתפקיד משמעותי, מחנך שנוגע באנשים בעולם. באמת.
ובאותה נשימה - עוד 233 ימים בדיוק עד השחרור.

יום שבת, 23 בדצמבר 2017

התחלה חדשה ותזכורת לעצמי

מגיע לי שייהיה לי טוב, ובשביל שזה יקרה אני צריכה לקדם את זה. 
אני צריכה להוציא אנשים שלא צריכים להיות בחיים שלי, 
אני צריכה לפעול לאינטראקציה עם אלו שאני כן אוהבת ומעריכה, 
לעשות דברים שעושים לי טוב, 
להתחיל לעשות ספורט, 
לדעת להתקדם בקצב שלי ולהגיד לא על דברים שלא מתאימים לי, ושיזדיינו סטנדרטים של החברה. 

אני תקפה, ואני טובה, ומגיע לי טוב. 


עכשיו רק להמשיך להאמין ככה ברוב החלקים של היום. 

אני צריכה להזכיר לעצמי שגם אם לעיתים רחוקות יוצא לי לחפש חפצים חדים, אלו סתם כאבי פאנטום, ואני לא באמת אפגע בעצמי, אני הרבה מעבר לנקודה הזו בחיי.

אפשר שהמחזור יגיע ויגאל אותי מהשטויות של עצמי? תודה. 


זהו, 

התחלה חדשה.

מי כאן?