עדיין לא התרגלתי לפלטפורמה הזו

מודה ומתוודה שכמעט חזרתי לכתוב בישראבלוג המג'עג'ע שבסוף נשאר לשרוד עוד שנה, אבל כמות הבאגים בעמודים והשיממון הכללי שיש שם, גרם לי לחזור ולנסות כאן, חוץ מזה שההתחלה החדשה כאן עשתה לי טוב, בלי כל הרפש של גיל ההתבגרות לעיניי שלי או לעיניי הכלל.
מה שכן מאוד מפריע לי בפלטפורמה הנוכחית זה שציפיתי לקצת יותר קהילתיות, יותר פעילות וירטואלית וכו'. וכרגע התמונה המצטיירת היא – א.חתך הגילים שפעיל בבלוגר משמעותית מבוגר יותר מגילי (20) ו – ב. אנשים באופן כללי כבר לא פעילים בפלטפורמות של בלוג, זה ארוך ו"מייגע" כשאפשר לסגור הכל בפוסט אינסטגרם. ו-ג. גם אלו שקראו את הבלוג בישראבלוג, ואולי עקבו אחריי לפלטפורמה הנוכחית,לא יודעים איך לתפעל את האתר ובגלל זה גם לא עוקבים. נו, שוין.

כל האביב שהגיע יחד עם פסח והרגילה, גורמים לי לחשוב הרבה על השחרור הקרב ובא, ויש בזה המון כיף וציפייה מצד אחד, ווהמון יאוש שזה רחוק מצד שני.
כאילו, באמת, שבעולם החיצון 4 חודשים זה לא המון זמן – לראיה אפילו הציעו לי עבודה לאחרי השחרור, ועבודה דיי טובה (והבונוס האמיתי הוא שהיא כוללת מגורים בירושלים ♥)!
ואגב עבודה – איך כותבות קורות חיים לעזאזאל?

טרפת הפסח בבית הגיעה, ואין דבר כיפי יותר מלבלות את החופש שלי בלקרצף מגירות.
למרות שתכל'ס, במקום מסוים יש בזה גם משהו מטפל ומנקה את הנפש - זה מעסיק את הראש ונותן תחושת הישג, אז יאללה, שיהיה, ואם לעזור קצת במשק הבית ולהיות פחות טפילה על הדרך - אדרבא. 

 כבר יש לי חתול אחד...
שאגב, ברוך השם, חזר ללכת על 4 רגליו, ואמנם צולע וקצת חסר מוטוריקה, אבל לגמריי נייד.