אפשר לבכות ולהישאר עם עצירות רגשית, ואפשר לנסות להתרגל לרעיון באמת ולא בכאילו, ולעבור לכתוב במקומות אחרים, שכן הכתיבה היא עדיין הדרך העיקרית בה אני פורקת את הפיל שיושב לי על החזה.
המרצה לפסיכולוגיה אמרה שמעטים האנשים שחוו דיכאון שלא תהיה להם הישנות של המחלה, ו-וואלה, הרמתי גבה ורציתי לקלל את הגברת (רק בלב, כמובן - אני דיי מנומסת), אבל יש מצב סביר שהיא צודקת, כי אני מרגישה ממש רע לאחרונה.
ואין סיבה נראית לעין, חבר'ה.
החיים שלי ממש סבבה, יש לי בן זוג שאני מאוד אוהבת, אני לומדת בתואר שמעניין אותי, נכון שהמעגל החברתי שלי לוקה בחסר אבל הוא במצב טוב יותר משהוא היה לפני שנתיים, ועדיין - המועקה השחורה הזו נמרחת לי בתוך הלב.
אני חושבת שהגירושים של ההורים משפיעים עלי הרבה יותר משנוח לי להודות, זה מתסכל, מעציב ובעיקר מטריפה אותי העובדה שהם לא מדברים ביניהם כמו זוג ילדים בני 4. לא אכפת לי מה עבר ביניכם, הדרישה המינימלית והיחידה שלי מכם היא שתתקשרו ולא תהפכו אותי ליונת הדואר שלכם.
אז יש יותר מדיי, ולפעמים אני מרגישה כאילו אני לא יודעת איך להתמודד עם כל העולם, על הרע ועל הטוב שבתוכו, ורק תוהה מה יהיה הלאה, כי זה לא הולך להעשות קל יותר. פיניטו, אלה החיים שלי עכשיו, להיות מבוגרת, או שקר כלשהו אחר.
אני מתה להוציא רשיון נהיגה כבר, ודווקא עכשיו כשהסוף נראה באופק, זה מרגיש כל כך רחוק. אבל ככה זה תמיד בחיים, לא?
המרצה לפסיכולוגיה אמרה שמעטים האנשים שחוו דיכאון שלא תהיה להם הישנות של המחלה, ו-וואלה, הרמתי גבה ורציתי לקלל את הגברת (רק בלב, כמובן - אני דיי מנומסת), אבל יש מצב סביר שהיא צודקת, כי אני מרגישה ממש רע לאחרונה.
ואין סיבה נראית לעין, חבר'ה.
החיים שלי ממש סבבה, יש לי בן זוג שאני מאוד אוהבת, אני לומדת בתואר שמעניין אותי, נכון שהמעגל החברתי שלי לוקה בחסר אבל הוא במצב טוב יותר משהוא היה לפני שנתיים, ועדיין - המועקה השחורה הזו נמרחת לי בתוך הלב.
אני חושבת שהגירושים של ההורים משפיעים עלי הרבה יותר משנוח לי להודות, זה מתסכל, מעציב ובעיקר מטריפה אותי העובדה שהם לא מדברים ביניהם כמו זוג ילדים בני 4. לא אכפת לי מה עבר ביניכם, הדרישה המינימלית והיחידה שלי מכם היא שתתקשרו ולא תהפכו אותי ליונת הדואר שלכם.
אז יש יותר מדיי, ולפעמים אני מרגישה כאילו אני לא יודעת איך להתמודד עם כל העולם, על הרע ועל הטוב שבתוכו, ורק תוהה מה יהיה הלאה, כי זה לא הולך להעשות קל יותר. פיניטו, אלה החיים שלי עכשיו, להיות מבוגרת, או שקר כלשהו אחר.
אני מתה להוציא רשיון נהיגה כבר, ודווקא עכשיו כשהסוף נראה באופק, זה מרגיש כל כך רחוק. אבל ככה זה תמיד בחיים, לא?
