אז יש שיגידו שהעובדה שהורי התגרשו כשאני אדם בוגר, מהווה חצי נחמה. ואני אומרת, וואלה לא בטוחה. נכון, מצד אחד זה פחות מצלק מאשר היו עושים את זה בגיל צעיר יותר שלי, או בגיל ההתבגרות, אבל האמת? זה לא פחות זין, סליחה על הבוטות. כי הנה אני, כמעט שנתיים אחרי, עדיין נופלת עם שניהם בתקשורת כי מבחינתי אם אמרתי משהו לאמא/אבא גם השני יודע, כי בראש שלי הם עדיין יחידה אחת. וקצת נשבר לי מלשמוע משניהם את העקיצות הקטנות האלו על הצד השני. ונכון שהחיים שלי סוכר יחסית לגירושים של ההורים, והם מסתדרים מצוין פחות או יותר, ועדיין. פרידה היא לא דבר קל, אני מניחה. אז אולי אני צריכה להיות קצת יותר סלחנית כלפי עצמי, גם אם אני נופלת בקטנות האלו בפעם המליון.
-
קשה לי שאני "עוברת" כסטרייטית (ואני אומרת סטרייטית ולא הטרו, בגלל הקונוטציה המבחילה של "סטרייטית") קשה לי כי זה כל כך נוח. כל כך נוח שכולם חושבים ובטוחים שאני כל כך הטרונורמטיבית, שהכל בסדר, אפילו אמא חושבת ש"עבר לי". זה לא שלב. זה שאני בזוגיות עם גבר לא אומר שהפסקתי להימשך לנשים, שביסקסואליות היא כבר לא חלק רציני מהאישיות שלי וממי שאני. אני מרגישה כמו הבדיחה העתיקה הזו על הארנב השחור עם האוזן הצהובה, אולי גם אני אאבד את הראש בסוף בגלל חתיכה בלונדינית.
-
קשה לי שאני "עוברת" כסטרייטית (ואני אומרת סטרייטית ולא הטרו, בגלל הקונוטציה המבחילה של "סטרייטית") קשה לי כי זה כל כך נוח. כל כך נוח שכולם חושבים ובטוחים שאני כל כך הטרונורמטיבית, שהכל בסדר, אפילו אמא חושבת ש"עבר לי". זה לא שלב. זה שאני בזוגיות עם גבר לא אומר שהפסקתי להימשך לנשים, שביסקסואליות היא כבר לא חלק רציני מהאישיות שלי וממי שאני. אני מרגישה כמו הבדיחה העתיקה הזו על הארנב השחור עם האוזן הצהובה, אולי גם אני אאבד את הראש בסוף בגלל חתיכה בלונדינית.
-
איזה מוזר זה כשבנות בגילי מתחתנות (אני בת 21, מיינד יו). לפעמים עמוק בלב בא לי גם.
-
הייתן מצפות שאחרי חברות של כמעט עשור, יהיה בו הכבוד הבסיסי של להגיד "וואלה לא מתאים לי להיות יותר בקשר" אולי לא.
איזה מוזר זה כשבנות בגילי מתחתנות (אני בת 21, מיינד יו). לפעמים עמוק בלב בא לי גם.
-
הייתן מצפות שאחרי חברות של כמעט עשור, יהיה בו הכבוד הבסיסי של להגיד "וואלה לא מתאים לי להיות יותר בקשר" אולי לא.
