יוצא שבתקופה מאז שהשתחררתי, אני מבלה המון זמן לבד בבית. מה זאת אומרת? למרות שאני טכנית גרה עדיין תחת קורת הגג של אמי, היא מבלה את רוב זמנה בעבודה או אצל בן הזוג שלה, ולכן לא ממש רואה אותה. גם כשהיא בבית - זה בדרך כלל בשעות בהן אני עובדת. (עובדת בערבים), מסיבות לא ברורות אני לא מוצאת אנרגיות ליזום יותר מדיי מפגשים חברתיים (תכל'ס, אני פשוט חושבת שאני מפתחת צורה כזו או אחרת של חרדה חברתית, אבל אני לא פסיכולוגית וגם לא רופאה), כך שאת שעות הבוקר אני מעבירה בחוסר מעש מוחלט, לרוב מול מסך מסוג כלשהו.
זה לא בריא, זה מנוון וזו הדרך הבטוחה למצב נפשי לא משהו, יחד עם הגלולות שהתחלתי ליטול החודש, זה מתכון לקטסטרופה, אז הנה אני, מנסה להתנער מזה. שיהיה בהצלחה. צעד ראשון הוא לנסות ליצור מעין שגרה של למידה, להפחית שעות מסך ולהתמקד בלהתכונן לפסיכומטרי ולהתקדם כבר אל עבר רשיון נהיגה (גם לגביי זה, מה לעזאזל נסגר איתי?)
זה לא בריא, זה מנוון וזו הדרך הבטוחה למצב נפשי לא משהו, יחד עם הגלולות שהתחלתי ליטול החודש, זה מתכון לקטסטרופה, אז הנה אני, מנסה להתנער מזה. שיהיה בהצלחה. צעד ראשון הוא לנסות ליצור מעין שגרה של למידה, להפחית שעות מסך ולהתמקד בלהתכונן לפסיכומטרי ולהתקדם כבר אל עבר רשיון נהיגה (גם לגביי זה, מה לעזאזל נסגר איתי?)
אולי גם כדאי להתחיל להזיז את עצמי קצת, כי ספורט זה חשוב.
